איש קשר
1.
תכניות החלל הבינלאומיות וה-ISS, במוחם של אלה הרואים עצמם אחראים להנחות את גורלם של אנשי כוכב הלכת הזה, הן אחת ממטרותיהם להוביל את אנשי כדור הארץ לאוניברסליות של חיים תבוניים ולהפוך את המוני "המדינות הקטנות" למודעות להטמעותן בקוסמוס. עם זאת, חישוב זה אינו נכון, מכיוון שהתעוררות היא בעצם תהליך אינדיבידואלי ורב-ממדיות אישית נחווית בדרך כלל בהתבוננות ובחקירה של המוח של האדם. ייתכן שבני האדם של כדור הארץ שלנו ביקרו בכוכב מאדים על גבי מכונה מעופפת של חייזרים ב"תוכנית סיור" ב-22 במרץ 1962-אך תאריך זה אינו מצביע בשום פנים ואופן על נקודת ההתחלה של מסע החקר של בני האדם לחלל. יכול להיות ששלחנו שליחים לפליאדות, לסיריוס, לקבוצת הכוכבים אוריון, לאלדבארן, לזטה רטיקולי,
Ummo ופינות אחרות של הנישה "שלנו" של הקוסמוס; אבל כל עוד יש רעב, אומללות וצורך בעולמנו במידה שאינה רצויה על ידי אלוהים, אנחנו כקהילה האנושית של כדור הארץ לא נרוויח מכך. בטח, קיבלנו כמה "גימיקים" טכניים-שיש להם יתרון של חרוזי זכוכית. שינויים בכיוון ה"חיובי" (בעולם הדואליות ישנם שני מצבי הוויה) יכולים להתרחש רק כאשר דחפים פוריים לנפש האינדיבידואלית נולדים דרך המגע החדש שנרכש. החשיבה המחודשת של הפרט על למשל. מבנים חברתיים חדשים יוצרים רק את אותם תהליכים זוהרים המובילים לשיפור במצב החיים הכללי שלנו. מה התועלת באמונה עיוורת, בסקרנות וברכישת ידע הולכת וגוברת בחילופי רעיונות עם קהילות מתקדמות מבחינה טכנית ו/או רוחנית, אם היתרונות הללו לכאורה לא יועברו לפינות הרחוקות ביותר של עולמנו? כל עוד ישויות על הפלנטה הזו סובלות ממחסור כי יש שפע במקומות אחרים, הדבר הראשון שעלינו לחשוב עליו הוא חלוקה מחדש ומדידה הוגנת יותר של העושר של כולם. לדעתי, הפן הזה של החוויה האנושית אינו עניין של מותרות, אלא בנוחות. אנחנו לא צריכים לנסוע לכוכבים כדי ללמוד מושגים אחרים של החברה, אלא יכולים להסתמך על מלאי המודלים האנושיים של הפלנטה שלנו. דוגמה לכך יכולה להיות אותם "עמים פרימיטיביים" שאנשים "מתורבתים" אוהבים לפעמים לזלזל בהם. אני לא רוצה לעשות רומנטיזציה של הטקסים והמנהגים של קהילות השבטים של כדור הארץ, אבל לרובם המשותף שהם חיים ב"קהילות של סולידריות", בדרך כלל רק מוזכרים בעולם ה"עשיר". הישארות בתוך סדר משפטי מסוים יכולה אפוא לעכב את ההתקדמות לקראת הפיכתו לבן אדם קוסמי. ההכרה בסטטוס קוו של מערכות נתונות חברתית יוצרת את אותן עוולות שמאפשרות בכלל את הסבל מול השפע. אף על פי כן, למרות כל אי ההנאה, אנו יכולים לזכור שלא מהפכה אלא אבולוציה יכולה להיות המטרה של כולנו. החיים באים לידי ביטוי בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת-ולעולם לא רק בהווה, כלומר מוגבל בזמן. יהי רצון שנגיע לעולם השלום הקרוב, שנשוף את ידינו לשלום הקרוב, ושכולנו נקח בנפרד את המעשים האלה שיובילו אותנו לעתיד שליו ומאושר. מילים משיגות משהו קדוש רק כשהן מופעלות.
2. קיום
הגדול מכל הפלאים הוא הקיום במלואו ובמורכבותו. הרצון להבין את ה"הוויה" על כל מורכבותה הוא, אני חושב, התוכן המכריע של כל האסכולות הדתיות והפילוסופיות-כי כך אנו מתקרבים לאלוהים, בכך שאנו חודרים בדעתנו ליצירתו. ומניסיוני תחושה זו מושגת בצורה הטובה ביותר באמצעות תחושה רגישה של פלא הקיום. אסכולות בודהיסטיות מייחסות את התפקיד של החוש השישי למוח האנושי (בצורת התודעה שלו), מכיוון שנראה שהוא מסוגל לתפוס ולהבין את ה"מציאות". המילה "מציאות" כוללת בתוכה את המילה "עבודה" וכך התפיסה שלנו זוכה לקבלה שנקבעה באופן אינדיבידואלי. לפיכך האמת ו"יעילותה" הן המקור והביטוי של הקיום.
