אני בוכה על הקהילה העולמית.
הקורונה נמצאת בראש מעיינינו כבר די הרבה זמן. אזרחים במיוחד של מדינות המערב מתלוננים על הגבלת זכויותיהם הבסיסיות, המקבלות להם לגיטימציה דמוקרטית. יוונית: "דמוס" פירושו "העם" וכאשר אנו מסתכלים על עלייתן ונפילתן של אימפריות עתיקות דוגמת האימפריה הרומית והפילוסוף המוביל של המערב הקדום, דווקא יוון, נותרה דמעה בחור הכפתור לנוכח הירידה אֶתִיקָה.
פוליטיקאים ומנהיגים כלכליים מובילים מפנים את כיסם ומכוונים לטובתם. בין אם מדובר בנשיא ברזיל שהתפרע, דיקטטור של רפובליקה סובייטית לשעבר או מנהיגים עסקיים סיניים-כולם משחקים יחד במשחק הכוח והחסידות.
האחד כורת את יער הגשם, את הריאות של כדור הארץ, השני מציק לאנשים שלו במשטרה חשאית, השלישי דוחף מיליארדים ברחבי העולם להרוויח מתנודות המטבע..
מדוע אנחנו כל כך אדישים וחסרי אונים מול הנסיבות האלה?
מפני שאיבדנו את האומץ ואת האמון בשמיים ובעצמנו.
אנחנו מסתכלים על אחרים שיסבירו לנו את העולם במקום פשוט להשתמש בראש שלנו פעם אחת. "מי שחושב יותר בעצמו צריך לקרוא פחות" צריך להיות כתוב בספר הכיתה של חוקרים רבים.
אנחנו לא לבד. לעולם לא.
אירופה מגרשת פליטים אפגנים למולדתם, בלי קשר לעובדה שהטליבאן צועד לשם בהיקפים גדולים. אלפים רבים מתים במעבר המסוכן של הים התיכון בסירות המתנפחות שנגזרו עליהם, ועידת האקלים העולמית לא מצליחה להסכים על הפסקת פחם דחוף-כדור הארץ בוער בכל החזיתות.
ואנחנו תוהים מתי יורשו לנו לחזור למסעדות.
אנו מטפלים בבעיות בחיי היומיום שהן "בעיות עולם ראשון"; מייבש הכביסה החדש כבר מקולקל, האם נקנה את המכונית החדשה בצהוב או באדום, עגבניות או סלרי כתוספת.
הקורונה מרעידה אנשים. בדיוק כמו שהטבע עושה כרגע. טמפרטורות סביב 50 מעלות צלזיוס ביוון, שריפות יער ברחבי העולם, הפשרת קוטב וקרחונים, שיטפונות משתוללים בגרמניה..
כמה עוד טירוף אנחנו צריכים לפני שנפעל?
אני מפרגן לאנשים שמפרידים אשפה ומצמצמים אריזות פלסטיק. אני שמח על כל שקית בד בקניות והליכה למאפייה הסמוכה. אבל זה לא עוזר לנו ביסודו.
החזרה המתמדת שלנו לערכים מסורתיים, ההבטחה ההדדית שלנו שהצעירים לומדים מהזקנים, כמעט ולא מציעה לנוער, את דור כל עתידינו , מספיק מקום לעצב את העולם שבו הם רוצים לחיות.
שרי הקנצלר, נשיאי הבונדסטאג של כל המדינות מתלהבים מהנחיות ל"פשוטי העם", שלדעתם צריכים לנווט. והתקשורת משחקת במשחק הזה כ"כוח רביעי" בשקיקה.
מהטלוויזיה והרדיו מזמזמים שירי אהבה, קן הקטנה וברבי הקטנה אמורים לחפש את האושר שלהם בפרטיות ולא לחשוב ו להיות פעילים[/b ]. האזרח הבוגר, החושב, אינו רצוי על ידי הרשויות. כבשה מנווטת הוא אמור להיות.
קנצלר גרמניה לשעבר הלמוט קוהל היה פוליטיקאי אירופי ועולמי משוכנע. כמו כן הוא היה אמן בעניינים "לשבת", האנשים שוכחים מהר. יחד עם מנהיג ה-Grande Nation, פרנסואה מיטראן, הוא קידם את איחוד האיחוד האירופי כשחקן עולמי. הרצון הזה לגיטימי למדי-אבל חסר לו בסיס אחד חיוני וחשוב-התגברות על הרצון לשלוט בו אחרים.
הקיסר צריך להיות המשרת הראשון של האנשים, הכיר את הסינים הקדומים סביב לאו-צה-ואת העם היא המדינה.
אני קורא לכולנו:
אנשים אל השמש, אל החופש!
הבה נהיה פעילים ונתנגד בהתנגדות לכל אלה שמבקשים לשלוט בנו. זה בלי אלימות ובלי נקמה-חמלה צריכה להיות האמונה של כולנו בדרכנו לחופש. בואו נהיה השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם.
פעולה נבונה דורשת הרהור וזמן. לשם כך, מדיטציה היא שותף אמין. אם נחשוב על העקרונות האתיים שלנו, רבים יעזרו-בראש ובראשונה לעצמנו.
בוא נקום ונפעל! אבל בבקשה עשה זאת בחמלה.
בברכה,
brah
