שלום יקרים :-)
בפברואר 2004 חבר שלי דיבר עם ה"מידיקוריאנים" מהסרט מלחמת הכוכבים, פרק 1 בפורום הישן שלי ושאל את השאלה אם הם קיימים "במציאות".
את ההוכחה המדעית לקיומה של רוח הקודש ניתן למצוא במיטוכונדריה שבתאינו.
המדע הביולוגי ועמיתיו הרפואיים תמיד התייחסו למיטוכונדריה כאל "תחנות הכוח" של התאים-הם יכולים לעשות הרבה יותר...
לפי תורשתן, המיטוכונדריה אינן כפופות לחוקי ה-DNA-יש להן מהלך תורשה משלהן והן מועברות אך ורק על ידי האם. הם חיידק לשעבר, שמקורו מחוץ לכדור הארץ. בתוך תאי הגוף שלנו יש כ-1,500 מיטוכונדריות לתא. הם ניזונים מפוטונים (חלקיקי אור) ומעבירים את האנרגיה הזו לשאר התא. בכל מיטוכונדריה מיוצר בערך פי 400 יותר ATP מאשר בכל מרכיבי התא האחרים (ATP, אדנוזין טריפוספט הוא, כביכול, "יחידת המטבע" בתוך התאים, שדרכה מתפקדת חילופי חומרי שליחים).
אם הולכים לפי עקרון האבולוציה שתואר על ידי הביולוג מקיימברידג' רופרט שלדרייק ("תהודה מורפית"), התוצאה היא שכל המיטוכונדריה בתוך תא ובתוך "מערכת תאים" (כגון האדם בכללותו) נמצאות באנרגיה אנרגטית. תקשורת אחד עם השני ולא רק מספקים לנו אנרגיה (קוואנטה אור = פוטונים)-ובכך שומרים אותנו בחיים וגורמים לנו "לזרוח"-אלא גם יוצרים את אותו אזור בתודעה שלנו שהיינו קוראים לו הרוח לפי תורת השלושה. ממדי האדם (גוף, נשמה, רוח).
אם נצליח להיכנס לתקשורת אינטליגנטית עם המיטוכונדריה שלנו באמצעות מדיטציה, נוכל לבקש מהם לגרום לפוטונים "להאיר", מה שיסביר את תופעת ההילה וההילה. המיטוכונדריה יוצרות אפוא את המושב ה"חומרי" של רוח הקודש בישינו.
זה רק בקצרה, אם ברצונך לחקור עקבות: "E=mc²" של איינשטיין (אנרגיה שווה מסה כפול מהירות בריבוע) מספק עדות לכך שחומר מקיים אינטראקציה עם אנרגיה ונוצר על ידה. התהודה המורפית מתוארת על ידי שלדרייק ובצורה אחרת קודם לכן על ידי הפסיכואנליטיקאי סי ג'י יונג, גם וילהלם רייך עם אנרגיית האורגון שלו מצביע על כך. בטקסטים הודו-וודיים ישנים, "אנרגיית הפוטונים" מופיעה כמתואר "פראנה", בטקסטים סיניים כ"צ'י". במצרים העתיקה דיברו על המר-קה-בה וכו'.
בברכה,
בראה :-)
נ.ב.
רמז: "למה לא לאחסן זיכרון רק במקום אחד? תשובה אחת עשויה להיות יתירות. בדיוק כפי שרובנו שומרים עותקים של תוכניות המחשב בכוננים הקשיחים שלנו על תקליטון, במקרה שתקלה חשמלית תגרום למחשב שלנו לקרוס, המוח שלנו עושה את אותו הדבר. אתה יכול לקבל שבץ מקומי קטן ולא לאבד את הזיכרון שלך."
ג'יי אלן הובסון, "הכימיה של מצבים מודעים: כיצד המוח משנה את דעתו." (1994, ליטל, בראון)-"לחלום כדליריום-איך המוח יוצא מדעתו", מהדורה ראשונה של MIT לעיתונות, 1999
